אהלן אהלן, אני צ'ארלי. היום רציתי לדבר אתכם על מה שרציתי ועל מה שהייתי צריכה.אותו דבר לא? לא בדיוק.

.

כשרק הגעתי הביתה, ולריה וסרגיי הבעלים שלי, ראו שאני רוצה להסתובב חופשי בבית. לרוץ, להשתולל ולהנות מהחיים. אבל להשתוללות יש מחיר. כשהייתי מוצאת גרב על הרצפה, הייתי מכרסמת אותה - זה כיף! מיד חיפשתי עוד גרביים. גם הרגל של השולחן הייתה די טעימה, מזל שיש לשולחן 4 רגליים.

מה שכן, כל פעם שהייתי עושה את הדברים הכיפיים האלו, רציתי עוד ועוד מזה. זה היה יוצר המון חיכוכים ביני ולבין ולריה וסרגיי. זה הפך אצלי להרגל וכל פעם שעשיתי את זה נענשתי.

יום אחד ולריה וסרגיי הגיעו הביתה עם משהו ממש מפחיד. גדר שחורה. אמרתי לעצמי, "מזל שזה לא בשבילי". טעיתי.

כשהם הרכיבו אותה ופתחו את הדלת, הם ניסו להוביל אותי פנימה עם אוכל. הצחיקו אותי, אני לא הולכת ליפול בפח הזה! לא נכנסתי. אז הם פשוט השאירו אותה פתוחה וירדו ממני.

אחרי כמה שעות, הרחתי משהו מכיוון הגדר הזאת. התקרבתי, ואתם לא תאמינו, היו שם נקניקיות! זו גדר קסמים!!.

נכנסתי בזהירות כדי שהיא לא תיסגר

אחריי ולא אוכל לצאת לעולם. לקחתי את הנקניקיות וברחתי. אחרי כמה שעות שוב הרחתי את אותו ריח, ושוב! נקניקיות. הפעם כבר הבנתי שאם נכנסים היא לא נסגרת. אז נכנסתי יותר ברגוע ולקחתי את הנקניקיות.

הופיעו בגדר הנדיבה נקניקיות כל כמה שעות. אז כל הזמן הייתי נכנסת לבדוק אם היא כבר ייצרה עוד. דווקא נחמד שם.

פתאום, המים שלי עברו לשם, וגם הכרית שלי! חיפשתי קערת מים אחרת בחוץ ולא הייתה. גם כרית נעימה הייתה רק בפנים. נו טוב, כבר הבנתי שהגדר הזו לא כזו מפחידה. הלכתי לשתות ולנמנם בפנים. הדלת הזאת של הגדר גם ככה לא עובדת.

לא רציתי בכלל לצאת מהגדר! יש שם הכל! אוכל, מים, מצע נעים, מרגיש שם בטוח ורגוע.

אחרי שלושה ימים בזמן שאני בפנים, סרגיי בא וסגר את הדלת. האמת, קצת נלחצתי. אבל אחרי כמה שניות הוא פתח אותה, הזמין אותי לצאת, ושיחקנו ביחד. הדלת כן עובדת! היא נסגרת אבל גם נפתחת.

סרגיי סגר את הדלת בימים שלאחר מכן עוד כמה וכמה פעמים וכל פעם ליותר ויותר זמן. אבל אני כבר הייתי רגועה כי ידעתי שעוד מעט הוא יחזור ויפתח. הלכתי לישון כל פעם שהדלת הייתה נסגרת ככה הזמן עובר יותר בכיף.

כשכן רציתי לצאת ובכיתי או קפצתי על הגדר, סרגיי היה מופיע. אבל הוא לא היה נעים כמו בפעמים שהייתי שקטה. הוא אמר לי "

שקט!" ודפק על הגדר. הבנתי שעדיף להיות רגועה. ככה הדלת נפתחת, ככה סרגיי מגיע עם חיוך. ניסיתי את זה ובאמת, כך היה. הייתי רגועה - הגדר נפתחה, עשיתי רעש - הגדר סגורה.

פתאום התחלתי לשכוח כמה כיף להשמיד גרביים ולכרסם רגליים של שולחן. מה גם שתמיד כשהייתי מחוץ לגדר סרגיי או ולריה היו שם איתי. להסביר לי אם אני עושה משהו שאסור ולתת לי תעסוקה אחרת כיפית לא פחות.

זה עזר לי להבין מי נגד מי. מה מותר ומה אסור. פתאום נהיה רגוע בבית. לא צעקו עליי, לא התעצבנו עליי וכל "מעכרת" היחסים שלנו (אהבתם?!) נהייתה רגועה ונעימה יותר.

שמעתי שיש גדר כזו גם לכלבים בוגרים. כבר לא יכולה לחכות לקבל אותה.

בטח היא מייצרת סטייקים

אז ולריה וסרגיי, תודה שעשיתם בשבילי את מה שלא יכלתי לעשות בשביל עצמי. תודה שהבנתי שמה שאני צריכה לא פחות חשוב ממה שאני רוצה.

אוהבת אתכם מלאאא!!!